פרחי כובע הנזיר מאירים < סיבוב ברגל

Luminescent Nasturtium

#201

פרחי כובע הנזיר מאירים

שמן על בד

90x70 ס"מ

      נמכר 

לחצו על התמונה להגדלה

בוקר אחד ישבתי עם אוה לשתות קפה על המרפסת.

כתם עז של כתום זרח אלי מהפינה של הגינה וקמתי להסתכל יותר מקרוב.

פרחי כובע הנזיר יצרו שטיח של עלים שטוחים, צפופים וכהים, ובתוכם פרחים בצבע הכתום העז ביותר שיש.

כתום הוא צבע כהה יחסית.

זה אולי מוזר לחשוב עליו ככה, אבל בתרגום לאפור הפרחים האלה די כהים. חלקם אפילו כהים יותר מהעלים.

אבל משהו בשילוב הצבעים הזה, כתום וירוק-אפור שנוטה לכחול, גרם לי להרגיש כאילו הפרחים עצמם זורחים באור משלהם.

כל הפינה היתה בצל, והדוגמה של הכוכבים במרכז העלים הוסיפה לתחושת הנצנוץ הזרחני.

טכנית היו לי כמה אתגרים בציור הזה, קודם כל כי הוא פשוט גדול. 

90 ס"מ רוחב על 70 לגובה זה הרבה שטח לכסות עם פרטים קטנים.

שנית, לקח לי כמה נסיונות עד שהצלחתי ליישם שכבות של צבע שאפשרו לצהובים לזרוח.

גיליתי את תכונותיו של הצהוב המופלא שנקרא אינדיאן ילו (צהוב הודי).

התחלתי מקטע אחד של פרחים ואז הבנתי שהם נורא מסובכים ואני בכלל לא יודעת לצייר אותם.

לקחתי סקצ'בוק ועפרון, כסא מתקפל קטן וכובע, ויצאתי לגינה בשביל לעשות רישום בוטאני.

הם באמת פרחים מסובכים להפליא.

הדבורים אוהבות אותם מאד והוספתי אחת לציור כי היא שייכת לשם.

 

פרחים מאירים

הרעיון של הציור היה לצייר את הפרחים עצמם מאירים.

ניסיתי לתת להם אור רך, מפוזר, עדין ומרפרף.

את כל התאורה בציור המצאתי מהראש, והיה לי כיף לחשוב איך חלק מהפרחים מאירים מבעד לעלים, או מדגישים את הקצוות הדקיקים שלהם. זה היה חיפוש מרתק של מהלכים צבעוניים.

זה הציור הראשון של פרחים מאירים, ובמשך שלושת החודשים לערך שעבדתי עליו  ידעתי שמצאתי נושא חדש להתעמק בו בעבודה שלי.

#201 Luminescent Nasturtiums

One morning I sat on the porch for a coffee with Eva, my landlady.

I've been painting the local landscapes and told her of my Plein-air adventures, and how challenging it is sometimes.

She pointed to a corner of the garden, near the laundry lines, and said - why don't you paint those? They're close to home!

 

Vivid spots of orange glowed at me from the shaded corner, and I got up to take a closer look.

 

The Nasturtiums created a carpet of flat leaves, dark and crowded, and among them were the most intensely orange flowers.

​Orange is a rather dark color, yet something in this color combination - orange on a green-blue-grey background, made me feel as if the flowers are glowing with a light of their own.

The starry pattern at the center of the leaves added to the twinkling feeling.

And I had an idea.

 

 

Luminescent Flowers

That was the central idea of the painting - to paint the flowers as if they emit their own light. I tried to give them a soft glow, subtle and playful.

Although I'm mostly a realist painter, every now and again I add "something" to the scene.

I had invented the entire lighting scheme out of imagination, relying on my animation years of inventing fantastic environments.

It was great fun figuring out how some of the flowers glow thru the thin, translucent leaves, and how the highlights fall on their thin edges.

It was an exciting search for color movements and subtle transitions.

 

Technically, I had some challenges with this painting:

First, simply because it's big. 70 by 90 cm is a large area to cover with small details.

 

It took a few tries until I found the right layering of paint that allowed the yellows to glow.

I had discovered the characteristics of the wonderful pigment called Indian Yellow.

All the cadmiums joined in, mostly straight from the tube.

I had started one section of the painting and realized that these flowers are very complicated and that I had no idea how to draw them.

I set the paints aside, took a sketchbook, pencil, small folding stool and a hat, and went to the garden to study them.

Back at the studio, I consulted my botanical drawings over and over until I got the proportions right.

 

I've added a bee because she belongs there, and a hint of other plants that grow underneath the generous leaf umbrellas.

I learned from the Flemish painters to take care and draw the flowers together with their entire ecosystems, pollinating bees, ants, and all.

 

The strip of grass at the bottom of the painting is for the viewer to have something to stand on, as it were.

Though it's rather subtle, the arrangement of the flowers forms an infinite figure eight.

Together with the out-of-focus perimeter, I hope this painting keeps the viewers happily wondering about this mesmerizing and peaceful corner of the garden.