הי חברות וחברים.
הכל די נורא תכל'ס. אבל כפי שאבחן דאגלאס אדמס, בני אדם הם יצורים סתגלניים והחיים נכנסו לשיגרה חדשה.
לקח לי חודשיים להרים מכחול שוב, לקח עוד שבוע שבועיים להחליט רשמית שאני חוזרת לעבודה.
התגעגעתי אליה. חסרה לי מאד הפעולה של היצירה. יותר מתמיד אני מרגישה שיצירה היא התרופה לכל ההרס והכאב.
הנה מה אני עושה עכשיו:
מציירת עם ילדי המפונים במלונות ים המלח
פעם בשבוע אני נוסעת למלונות ים המלח לצייר קומיקס עם הילדים שגרים שם עכשיו.
אני עושה את זה מאז אמצע נובמבר, דרך חברת "קופצים קדימה" במימון קרן אור, ובתמיכת מועדון הדאייה שלי מגידו.
אני מתייחסת לזה אל "המילואים שלי". זו דרך שאני יכולה לעזור, וגם אם קשה לי פיזית ונפשית אני ממשיכה כי אני מרגישה שזה משנה משהו בשביל הילדים.
עכשיו, כדי לחזור לעבודה שלי הייתי צריכה איזו מסגרת תומכת. אתגר הציור היומי של סטראדה (חברה שבונה כני ציור לשטח) התאים לי בול.
הרעיון הוא לצייר כל יום ציור אחד מהתבוננות, במשך חודש ינואר.
זו הרגשה טובה לצאת ולצייר כל יום, אפילו אם זו רק שעה גנובה בזמן הפסקת הצהריים.
היום כבר היום הרביעי, הנה הציורים עד כה:
ציור אחד לחימום
כמה ימים לפני האתגר הוצאתי ובדקתי את כל היוד והחומרים, ועשיתי ציור לחימם על המרפסת.
ציירתי את עץ הליימקוויט שגדל בעציץ במרפסת על הרקע האורבני של שכונת עומרים:
יום 1
ימי שני הם הימים של המלונות עכשיו, וזה יום מתיש מהבוקר עד הערב.
יש לי שעה הפסקה לצהריים בין בתי הספר במלונות השונים.
ירדתי לחוף עם נייר ועפרון ומצאתי שם את שני הכסאות החולים האלה יושבים בתוך המים, עם תייר (!) יושב בתוך אחד מהם.
זו היתה סצנה רגועה ונעימה להתחיל איתה את האתגר :)
יום 2
אחרי המלונות בים במלח אני נוסעת לנאות הכיכר, בערך עוד חצי שעה דרומה, ללמד קבוצת ציור במתנ"ס ולישון שם בלילה. במדבר ממש מאחורי הבתים של הישוב יש שביל אל סלע פטרייה מסומן בגמדים, זה חמוד.
טיפסתי לשם בוקר מוקדם אחד, אחרי איריס שהראתה לי את השביל. הייתה זריחה יפה מאד ורוח פסיכית שהעיפה חול שנדבק לי לציור ונכנס לה-כ-ל. עשיתי ציור אחד שבוע לפני האתגר, גם כניסוי חימום.
השבוע העדפתי להישאר בואדי שמתחת לשביל, בצל וקצת מוגנת מהרוח.
חבורת מדריכות.תים מתלמדים מבית ספר שדה הר הנגב ישבו לצייר איתי קצת.
יום 3
בדרך חזרה הביתה לפרדס חנה עצרתי אצל לנה, שותפתי מימים ימימה לטיולי ציור.
כלום לא הלך כמתוכנן. לא ויתרנו, ובסוף פשוט נעמדנו מתחת לבניין שלה וציירנו אותו.
יום 4 - היום
אחרי כמה ימים שהייתי ככה חשופה לכוחות הטבע כל מה שרציתי זה לשבת. עדיף באיזה מקום חמים ונעים.
הלכתי לבדוק את בית הקפה החדש הכפר גליקסון, ומצאתי שם חברות אהובות ומקום צבעוני ומזמין. וקפה חם!
שמש וגשמון התחלפו בחוץ, וכולם באו לראות מה אני מציירת.
לפעמים ציור במקום ציבורי הוא קצת אומנות פרפורמנס אבל אני אוהבת את השיחה - תמיד תבואו להגיד שלום אם אתם רואים אותי :)
שנה אזרחית טובה לכולנו! שתהיה טובה יותר מהקודמת.
Comments